על רקע דוח מבקר המדינה בעניין המטמנות העמוסות לעייפה נזכרתי בשיחה עם מנהל תחנת מעבר שסיפר לי שבמקום להפוך את התושבים לעובדי זבל שעסוקים כל היום בהפרדת אשפה הוא ממליץ להביא את כל הזבל אליו במשאית אחת. "אני כבר אדאג להפריד את הפסולת לזרמיה השונים"
המשרד להגנ"ס תומך בגישה היברידית: שההפרדה תתחיל במקור ובמקביל השקעה בתחנות מיון.
בקצה הסקאלה נמצאים התומכים בהפרדה מלאה במקור כולל אורגני כמובן. להטמנה יילך מה שלא ניתן להפוך לחומר גלם והתושב ישלם עליו כסף. Pay as you throw
מי צודק? בעולם שעושה מאמצים אדירים להמנע מהטמנה ולהפוך את הפסולת למשאב הפתרון הטוב ביותר הוא הפרדה במקור. קרטון השוחה בשמן טונה יהיה קשה / לא כלכלי להפוך חזרה לחומר גלם. יש דוגמאות נוספות.
שווה לקרוא את הראיון עם מנכ"ל נייר חדרה שמדבר על חשיבות ההפרדה במקור. לדבריו הכל מתחיל בחינוך התושבים להפרדה.
ההנחה היא שלתושבי העולם אכפת מהכדור עליו הם יושבים... (הנחה עם תוקף נמוך עד בינוני בימים אלה)
בוא נהיה טובים לכדור כדי שלא ישתעל עלינו.
