הקורונה כופה על האנשים להשאר בבית.
יש כמה אקסיומות עם אנשים, נשארים ובית:
הראשונה: כשאנשים נשארים בבית הם אוכלים יותר בבית.
השניה: אנשים אוכלים בבית מיצרים יותר זבל בבית.
את הנחת היסוד השלישית הצלחתי לשבור
השלישית: ככל שיש לך יותר זבל, פח הזבל שלך מתמלא יותר.
אז זהו שלא!
זה לגמרי תלוי בכם אם לנפץ את ההנחה הזאת או לא.
זה עניין של החלטה מה אתם עושים עם הפסולת שלכם:
זורקים לפח או מפרידים. אנחנו מפרידים
מה השתנה לאחרונה:
(1) אני כל הזמן חושב איך מחברים עוד משפחות לעולם המחזור בדגש על פסולת אורגנית.
בשבוע שעבר ביחד עם השכנות היקרות שלי, הכנו שלט מתחלף המוצב בסמוך
לבורות הקומפוסט שלנו. תראו כאן בתמונה: "עד היום טיפלנו ב: 400 ק"ג פסולת אורגנית במקום שתלך לפח הזבל"
ותקשיבו השלט הזה אשכרה עוצר אנשים.
לשמחתי משפחה נוספת הצטרפה ל"חוג" המפרידים ואני מאד מרוצה מכך.
(2) בזמן כתיבת שורות אלה אנחנו כבר מעל 450 ק"ג. כמות יפה ומכובדת אבל גם מדאיגה.
אם תצטרף עוד משפחה או שתיים יש מצב שלא יהיה לי מקום יותר בפחים וזאת תהיה בעיה חמורה.
מכירים את שיטת הבוקאשי?
בוקאשי הוא תהליך פירוק בדרך של תסיסה (fermentation) המתבצע בדליים / מיכלים אטומים.
אני ממש בתחילת התהליך ואשתף יותר בהמשך.
בשלב זה אספר רק שלפני חודש שמתי בשני דליים בערך 30 ק"ג של פסולת אורגנית
ולאחר חודש חפרתי בור בגינת ביתי והעברתי את תכולת הדלי לבור.
בערך 6 עד 8 שבועות אח"כ החומר באדמה אמור להתפרק לחלוטין ולהפוך לקומפוסט איכותי.
אני נורא אוהב את השיטה הזאת ממספר סיבות:
יתרונות
מעט תחזוקה - לא מריך לערבב את הערימה (כן צריך לנקז אותה)
ניקוז תכוף של המיכל באמצעות הברז שהתקנתי בתחתיתו מייצר דשן נוזלי בריכוז מאד מרוכז ואיכותי.
כל זמן שהדלי סגור אין מפגעי ריח, ג'וקים, זבובים ואחרים.
חסרונות
זה לא לגמרי חינם. יש לרכוש תכשיר שנקרא EM בוקאשי - מיקרואורגניזמים מועילים. הם אחראים על התסיסה במיכל ויש לפזר אותם בכל הטענה חדשה של המיכל.
בנוסף רכשתי באמזון מכסה למיכל. פטנט השומר על המיכל אטום ודחוס.
צריך להעריך כמה שאריות יש בחודש ולהערך עם דליים וEM בוקאשי בהתאם.
איך שזה נראה כרגע, היתרונות עולים על החסרונות נראה שהשיטה להיט.
אעדכן עוד בהמשך.